לתו הירוק אין הצדקה רפואית ואפידמיולוגית, מפני שגם מחוסנים נדבקים ומדביקים. אדרבא, הוא יוצר אשליית בטחון מסוכנת. עובדה, מאז שהוחל התו הירוק התחלואה לא פחתה ואף התגברה.
תכליתו היחידה של התו הירוק הוא לכפות התחסנות, שהוא טיפול רפואי, על אזרחי ישראל.
על פי חוק אסור לכפות טיפול רפואי. טיפול רפואי חייב להינתן לאחר הסבר מלא של התועלות ותופעות הלוואי, והסכמה מודעת וחופשית של המטופל. על אחת כמה וכמה כשמדובר בחיסון, שהוא טיפול מונע הניתן לאדם בריא.
המצב היום בארץ הוא שלא ניתן למטופלים הסבר ראוי על הצורך בחיסון ועל תופעות הלוואי האפשריות, והתו הירוק גורם לאנשים רבים להתחסן לא מתוך הבנת הערך הרפואי אלא לשם הימנעות מהגבלות חופש העיסוק והתנועה הכרוכים באובדן ההיתר.
לחץ לקבלת טיפול רפואי לא מתוך בחירה חופשית היא פרקטיקה לא מקובלת ברפואה.
במרפאתי אני עד למטופלים המגיעים עם חרדה קשה מהפגיעה בפרנסה ובשגרת החיים המאיימת עליהם אם לא יתחסנו.
חלקם חווה תופעות לוואי לאחר המנה הראשונה והשנייה, והוא פוחד מתופעות דומות לאחר המנה השלישית.
החרדה של חלקם גם קשורה בטראומה שחוו במפגשים עם רופאים. הלחץ האגרסיבי להתחסן משפיע גם על הרופאים. יש בין עמיתי הנפלאים שנוטים שלא לגלות אמפטיה לחששותיהם, מבטלים קשר לתופעות לוואי אפשריות אפילו שמדובר בתכשיר חדש, קובעים בנחרצות שצריך להתחסן בלי קשר למידת הסיכון האישית ממחלת הקורונה ושופטים את המהססים להתחסן כמתנגדי וסרבני חיסונים חסרי אחריות חברתית.
המפגש מטפל-מטופל הוא מרחב מקודש שבו נבנה אמון הדדי.
זו נקודת זמן שבה המטופל נמצא באי ודאות, הוא רגיש ופגיע במיוחד ועל המטפל מוטלת חובה לרגישות וזהירות.
במפגשים שלי אני מגלה הבנה להיסוס להתחסן, מתעניין בסיבותיה, פורס לפני המטופל את סכנות מחלת הקורונה בהתאם למאפיינים האישיים של המטופל (גיל, עודף משקל ומחלות רקע) בצד תופעות הלוואי האפשריות של החיסון.
לרוב נרגעת נפשו של המטופל ויש ביכולתו לקבל החלטה אוטונומית ומושכלת האם להתחסן.
הניסיון במרפאתי לימדני שיש קשישים שיש בבחירתם שלא להתחסן מימד אידאולוגי – ולאחר שקבלו ממני הסבר מלא הם בחרו להתחסן, ללא כל לחץ.
בכל מקרה אני מכבד את הבחירה של המטופל.
הגישה האגרסיבית, הגסה, של משרד הבריאות גורמת נזק למרקם העדין של יחסי מטפל- מטופל.
בעיני יש היום חשש אמיתי לגורל מערכת היחסים החשובה הזאת שבין המטופל למטפל לטווח הארוך.
החרדה לפרנסה ולחיים מיתרגמת אף לאלימות נגד צוותים רפואיים. יש עליה דרמטית באירועי אלימות במרפאות.
(מי שלא מבין שהאלימות הנוראה בחברה הערבית היא תוצאה של הפגיעה בפרנסה ואבטלת הצעירים בעקבות הסגרים וצעדי הממשלה הקודמת-אינו יודע איפה הוא חי).
הגבלת חופש התנועה והעיסוק על ידי הדרישה להתחסן ולהציג היתר בדמות התו הירוק היא חסרת תקדים במדינות דמוקרטיות.
השימוש בה במגיפת הקורונה אינו מידתי וכאמור אין לו הצדקה מקצועית.
הוא רומס את זכויות האזרח ואת חרויות הפרט.
על כן יש לבטל את התו הירוק לחלוטין.
ילדים וצעירים בריאים אינם פגיעים למחלת הקורונה. החיסון מונע מחלה קשה אך ערכו במניעת הדבקה דועך במהירות ולכן אין ביכולתו להביא לחסינות עדר וערכו הוא בהגנה אישית ולא סביבתית.
המנה הראשונה והשנייה ממשיכות להקנות הגנה לא רעה ממחלה קשה.
הצורך העיקרי להתחסן קיים על כן באוכלוסיית הסיכון למחלת קורונה, המבוגרים והחולים במחלות כרוניות.
עשרות אלפים מהם טרם התחסנו בכלל. המונים קבלו את המנה הראשונה אך לא את השנייה. מישהו בדק למה
המיקוד צריך להיות בקבוצות הללו.
צריך גם לאפשר לאנשים בחירה מחיסונים של יצרנים שונים.
הניחו לצעירים ולילדים.
תכנית פעולה מעשית שגיבשתי זמינה לעיון באתר האינטרנט של מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה.
לינק לתוכנית המלאה: https://pecc.org.il/live/
נמשיך להיאבק על שקיפות ונמשיך להוביל את ישראל לשפיות. הצטרפו אלינו למאבק. תרמו למועצה וביחד נחזיר את המדינה למסלול.
לינק לתרומות למאבק>>> https://pecc.org.il/donations/