זו הייתה אחת מהמלחמות הקשות ביותר של ארה"ב, כזו שעלתה בחייהם של 58 אלף חיילים והביאה לשבר בחברה האמריקאית .
כדי לקחת מליוני חיילים אמריקאים ולזרוק אתם לחצי השני של העולם, מקום שרוב האמריקאים אפילו לא הכירו את שמו צריך לספר לאזרחים סיפור טוב. סיפור שיגרום להם להאמין שיש הצדקה למלחמה הרג של אזרחים וחיילים אמריקאים שאין להם שום קשר למקום הזה . לתאגידים ווייטנאם הייתי מגרש משחקים מושלם לנסות טנקים חדשים , מטוסי קרב , מסוקים , מכונות ירי …. אבל כמובן את השקר צריך לעטוף במילים יפות של דמוקרטיה והגנה על המולדת כדי לגרום לאמהות אמריקאיות להקריב את בניהם על מקום זר בדיוק כמו שיקרה מאוחר יותר בעיראק .
המלחמה פרצה בשנת 1964 פחות משנה אחרי רצח קנדי , בחודש אוגוסט הודיע נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון, שמשחתת אמריקאית הותקפה על ידי ספינה צפון וייטנאמית ללא שום התגרות, מה שגרם לזעם מהונדס בציבור האמריקאי ודרישה לתגובה מבלי להבין לאיזה בוץ הם הולכים להכניס חיילים אמריקאים.
האירוע התרחש במפרץ טונקין ושם המפרץ הפך לשם התקרית. בלילה של ה-4 באוגוסט, צבא ארה"ב יירט תקשורת צפון וייטנאמית שהובילה גורמים רשמיים להאמין שמתוכננת מתקפה צפון וייטנאמית על המשחתות האמריקאיות . תקשורת אלה התייחסו ככל הנראה לפעולות להצלת סירת הטורפדו שניזוקה בלחימה מוקדמת יותר.
הלילה של ה-4 לאוגוסט היה סוער עם ערפל כבד, המדוקס וטרנר ג'וי יצאו לים שניהם דיווחו שהם עוקבים אחר מספר כלי שיט לא מזוהים המתקרבים לעמדותיהם. נראה היה שהכלים הגיעו מכמה כיוונים שונים ואי אפשר היה לראות מיקום מדויק. שתי הספינות החלו לירות לעבר מה שלדעתם היו סירות טורפדו, ושוב ביקשו סיוע אווירי. מטוס מטייס של המפקד ג'יימס סטוקדייל הצטרף לפעולה, טס בגובה נמוך כדי לראות את ספינות האויב. סטוקדייל דיווח שלא ראה סירות טורפדו. אבל הדיווח שהגיע דרך התקשורת לאזרחים בארה"ב היה על תקיפה של ספינה ווייטנאמית ללא כל התגרות מצד ארה"ב. היה כאן צורך לצייר את הווייטנאמים כאגרסורים שתוקפים את האמריקאים.
הציבור דרש נקמה והקונגרס העביר את "החלטת מפרץ טונקין", שמשמעותה עוד ועוד חיילים אמריקאים, כמו גם תקיפות אוויריות. כבר באותן שנים נטען שכלל לא הייתה תקרית, שהמשחתת לא הותקפה ואנשיה רק דמיינו תקיפה, או שהייתה זו רק תקלה טכנית. היום ידוע שלא הייתה מתקפה אבל היא הייתה תירוץ מהונדס של ממשלת ארה"ב בשיתוף פעולה עם התקשורת והתאגידים כדי לצאת למלחמה שעד היום לא ברור מה היה המטרה שלה . אם הדברים האלה היו אפשריים בשנות ה-60 דמיינו לכם מה ניתן לעשות היום .
ב 20 שנה האחרונות ישראל השתתפה ב 16 מבצעים נגד ארגוני טרור בעזה . בכל פעם שנפתח סבב חדש זה נראה כמו קמפיין מתוזמן בכל ערוצי החדשות , פרסומת למבצע חדש .
מה המטרה של עוד ועוד מבצעים בעזה ואת מי זה משרת ב 2 הצדדים ?