מתחילת המשבר, במרץ 2020, הושמו הילדים בקו הראשון של חזית צעדי המאבק בקורונה.
באופן חוזר, ננקטים צעדים שיישומם פוגע בעתידם, חינוכם, בריאותם הפיזית והנפשית של ילדים –על מנת להיאבק בנגיף.
למרות שהילדים מהווים את פלח האוכלוסייה העמיד ביותר בפני קורונה, הם הפלח ששילם את המחירים הכבדים ביותר בשל מדיניות ההתמודדות הנוכחית עם המשבר.
בעם היהודי, "עם הספר", מהווה החינוך עדיפויות עליונה ומושא השקעה גדול לאורך אלפי שנות היסטוריה. כך שהפך לאחד מערכי היסוד של מדינת ישראל, על כל גווניה, עדותיה ואזרחיה.
הזכות לחינוך נחשבת זכות יסוד בעולם, ומוגנת במסגרת האמנה לזכויות הילד. הפרה של זכות זו, דורשת הצדקה עוצמתית אשר המרכיב העיקרי בה יהיה טובת הילדים – תועלת אחרת, גדולה יותר, שתצדיק את הפגיעה היסודית בזכות לחינוך.
❗הגן ובית הספר הם המקום הבטוח ביותר❗
בתחילת המשבר, חווינו סגירה כוללת של מערכת החינוך. התועלות שצופו מפעולות אלה התבדו: מספר רב של מחקרים העיד על בטיחות התלמידים במסגרת הלימודים [1], ומנהל המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC) אף ציין כי "בית הספר הוא אחד מהמקומות הבטוחים ביותר לילדים" בזמן המגפה [2].
נתוני משרד החינוך הראו שרוב מקרי ההדבקה של ילדים כלל לא אירועו בביה"ס, ושברוב המכריע של המקרים -80% מהמקרים, לא היו ילדים מאומתים נוספים בכיתה.
מחקרים נוספים הראו כי אין ראיות לקשר בין סגירת בתי ספר לצמצום תחלואה בקהילה [3, 4, 5], שתחלואת הילדים היא "תמונת מראה" של תחלואת הרקע בקהילה, וכי הסיכוי לילד להדבק בקהילה – גבוה יותר מאשר בביה"ס [6, 7, 8].
המשמעות היא כי לשלוח את הילדים לביתם מוביל לסכנת הידבקות גדולה יותר. חמור מכך, המחשבה להגביל את הילדים כדי להגן על הקשישים היא אינה משוואה מובנת מאליה, ודורשת דיון אתי מעמיק. לכל הפחות, חייב להיות בסיס עובדתי ואפידמיולוגי מוצק ליעילות של צעד כזה בהגנה, ושתועלותיו עולים בהרבה על נזקיו. נכון להיום, העדויות מלמדות כי אין בסיס כזה.
❗המחיר שמשלמים התלמידים מהפסקת הלימודים – בבריאות, באיכות החיים, בפוטנציאל ההשתכרות העתידי, ואפילו בתחולת החיים – ניכר מאד.❗
הנזקים שנוצרו בשל סגירת מערכת החינוך רבים ורחבים – ואתם רואים זאת מדי יום: אובדן מסגרת, בדידות, עלייה בזמן מסך, השמנה, היעדר פעילות גופנית.
הילדים הרגישים והשבירים יותר, אלו שגם כך היו בעלי עתודות רגשיות או חברתיות מופחתות, סובלים מפגיעות קשות בהרבה: אלימות, נשירה ממערכת החינוך, סמים, דכאון ואובדנות. עתידם קמל.
לכן, האמירה שפגיעה במערכת החינוך היא קו ההגנה האחרון הולכת ומשתרשת גם בעולם – בגופי רווחה עולמיים [9], חוקרי בריאות [10]), וכתבי עת מדעיים [3, 8].
❗תו ירוק – החיסון מגן ממחלה קשה אך לא מונע הדבקה או הידבקות.❗
קיים רובד נוסף של נזק. בתקופה זו מערכת החינוך פתוחה, לכאורה, אך עשרות ומאות אלפי תלמידים – לא פוקדים אותה, בחסות התו-הירוק.
מאחר שהחיסון לא הוכח כבעל תפקיד משמעותי במניעת הדבקה [11, 12, 13, 14], ובמיוחד בימים אלה, בהם עולה תמונה חד-משמעית ממדינות רבות וגם מישראל כי מחוסנים נדבקים בשיעור דומה ללא-מחוסנים, הרי שהאפליה בין תלמידים מחוסנים ולא מחוסנים (ביטול הבידוד למחוסנים בלבד) הינה נטולת כל הצדקה אפידמיולוגית אמיתית.
לעומת זאת, מחיר מדיניות זו הוא אדיר – הוא מוביל שוב לבדידות וזום, הוא מוביל ל"שיימינג" חברתי (על לא עוול בכפו של הילד, שלא הוא המחליט על החיסון), לחוסר יציבות, תסכול ופגיעה פדגוגית.
גישה זו מלמדת את ילדינו להאשים, להפלות, לשנוא – במקום לכבד את האחר ואת דעתו.
הרי ידוע ומוסכם שבתי ספר אינם רק מוסד ללימודים עיוניים, אלא מהווים לילדים מסגרת תומכת ומגינה, שהיעדרה פוגע בכישורים החברתיים, בבריאות, בהכנסה העתידית, בשוויון ההזדמנויות ובתוחלת החיים [3].
ליבו של בית הספר, בתרבות ובפועל, אינו ידע, אינו ביאליק או טריגונומטריה. ליבו של בית הספר הוא חינוך לערכים, כפי שנכתב בחוק "לפתח את אישיות הילד והילדה… להרחיב את אופקיהם… לחזק את כוח השיפוט והביקורת…" ואולי החשוב מכל "להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו".
❗יש להחזיר מיד את הלימודים הפרונטליים במסגרות החינוך.❗
